בקצרה: אסרטיביות היא היכולת לומר בבירור מה אנחנו חושבים, מרגישים וצריכים, תוך כבוד לעצמנו ולאחרים. היא דרך האמצע בין ויתור מתמיד לבין תוקפנות. לומדים אותה בהדרגה: משתמשים במשפטי "אני", אומרים "לא" בלי הסברים ארוכים, ומתרגלים קודם במצבים פשוטים.

מה ההבדל בין שלושת הסגנונות?

  • פסיבי – מוותרים על הצרכים כדי להימנע מעימות. לאורך זמן זה מוביל לתסכול ולכעס כבוש.
  • תוקפני – משיגים את מה שרוצים על חשבון אחרים, בטון מאשים או מתפרץ.
  • אסרטיבי – אומרים את מה שצריך, בבהירות ובכבוד, ומקשיבים גם לצד השני.

איך מדברים אסרטיבית?

  1. משפטי "אני" – "אני מרגיש לחוץ כשהתוכניות משתנות ברגע האחרון" במקום "אתה תמיד משנה הכול".
  2. תיאור עובדתי – מה קרה, בלי הכללות כמו "תמיד" ו"אף פעם".
  3. אמירת הצורך – "חשוב לי לדעת יום מראש".
  4. בקשה ברורה – "תוכל לעדכן אותי מוקדם יותר בפעם הבאה?"
  5. הקשבה – שומעים את הצד השני ומחפשים פתרון.

איך אומרים "לא"?

  • "תודה שחשבת עליי, אבל הפעם אני לא יכול."
  • "אני לא זמין לזה השבוע. אפשר לחשוב על משהו אחר?"
  • "אני צריך לחשוב על זה, אחזור אליך מחר."

לא חייבים הסבר ארוך. "לא" קצר ונעים מכבד גם אתכם וגם את הצד השני.

אסרטיביות בבית ובמשפחה

בזוגיות ובמשפחה קל במיוחד ליפול לוויתור או לפיצוץ. שיחות קצרות וברורות בזמן רגוע עובדות טוב יותר מוויכוח ברגע של כעס. ראו הרגלים קטנים לזוגיות טובה.

איך מתרגלים?

  • מתחילים במצבים קלים: להחזיר מנה במסעדה, לבקש עזרה מעמית.
  • כותבים מראש את המשפט שרוצים לומר.
  • שמים לב לשפת הגוף: יציבה, קשר עין וטון רגוע.
  • מזכירים לעצמנו שלגיטימי שיהיו לנו צרכים. זה קשור ישירות לביטחון עצמי.

שאלות נפוצות

האם אסרטיביות זה להיות "קשוח"?

לא. אסרטיביות כוללת כבוד והקשבה. אפשר להיות נעימים וברורים בו זמנית.

מה עושים כשהצד השני מתעצבן?

נשארים רגועים, חוזרים על הצורך בקצרה, ואפשר להציע להמשיך את השיחה מאוחר יותר.

האם אפשר ללמוד אסרטיביות?

כן. זו מיומנות שמשתפרת עם תרגול, כמו כל מיומנות אחרת.

איך מלמדים ילדים להיות אסרטיביים?

מעודדים אותם לומר מה הם מרגישים, מתרגלים משפטים פשוטים, ומשמשים דוגמה.

מה אם אני מרגיש אשמה כשאני אומר לא?

זה טבעי בהתחלה. עם הזמן מגלים שגבולות דווקא משפרים את הקשרים.